אז על מה אני חושבת כשאני רצה
אחד המרתונים הכי גרועים שלי מבחינת התוצאה (3:26), יחד עם זאת אני בהיי של סיום מרתון, חיוך ענק על הפנים ותובנות נוספות.
קמתי בבוקר ולא הרגשתי את הקפיציות ברגליי, חיפשתי בתוכי מה קורה לי, איך אני מרגישה והתשובה שלי היתה- לא ברור לי. עם זה יצאתי לדרך. קו הזינוק, האווירה, ההפנינג, זה תמיד נחמד, כיף ומגביר את האדרנלין. אני יודעת שעוד רגע אכנס ל 3 וחצי שעות בערך שבהן הכל יכול לקרות: היי, דאון, מסוגלת, לא יכולה, למה את עושה את זה, ברור שאת עושה את זה, שיר שמזדמזם בראש, אתמול זה היה שינון שוב ושוב של המשפט: "איזה כיף שאחרי שנה ו 9 חודשים אני שוב עושה מרתון".
מזנקים ואני רואה שאני מתייצבת בנינוחות על 4:50 (דקות לקמ׳). מדברת עם עצמי ואומרת שאשאר על הקצב הזה וארד בהדרגה לקצב שאני רוצה. כך קורה ואני ממשיכה בריצה. לא מרגישה קלילה אך גם לא מאוד כבדה ומבינה שזה מה שיש ורק נקווה שנצליח להחזיק את כל המרתון כך. השמיים כחולים, מזג האויר מושלם, אני עוברת את עשרת הק״מ הראשונים ומייחלת לכך שאצליח לעבור אותם גם כך בחזרה. הפניה ממעגן לכיוון עין גב, קטע כביש משביז, ישר ולא נגמר, ב ק״מ ה 21 נקודת הסיבוב ושוב קמ לא נגמרים, מכירה אותם היטב, יודעת שהרבה פעמים יש לי שם משברים מנטלים ופיזים. נכנסת לפוקוס, משתדלת להקשיב אך ורק לנשימה, מרגישה את הקושי. קמ 28 מתחילה להחלש מעט וחולפת מחשבה שאני רק מקוה לסיים את זה בזמן סביר. לא לעבור להליכה או לחטוף את ה"קיר" ולהרגיש נורא.
הקמ ה 30 מגיע, תחושת הקלה, אם הגעתי עד לכאן אגיע גם לסוף. רגע של מוטיבציה מגיח, אני מצליחה לחזור לקצבים טובים. משננת לי את האמרה הידועה שהמרוץ באמת מתחיל בקמ ה 32. לאחר 3 קמ שוב נחלשת ויורדת בקצב, נלחמת בכאבים שמכסים את כל פלג הגוף התחתון. אומרת לעצמי שוב ושוב שהתאמנתי, אני מצליחה לסיים וקדימה עוד קמ ועוד קמ. משלימה עם העובדה שאני מדרדרת בקצב אך יודעת שהסיום יגיע (אפשר לקרוא לזה מיני "קיר"). קמ' 41 חגי המאמן פוגש אותי ורץ איתי את הקמ' האחרון עם מלא מלא עידוד, זה היה ממש כיף ו...אני בשער הסיום, חיוך ענק על שנתתי את מה שהיה וזה מה שהיה חשוב לי היום.
אז מה עשיתי כל הריצה?
המשפט העיקרי - את שוב עושה מרתון איזה כיףיום מושלם לריצהאת מסיימתנשימות, ריכוז, נשימותכשממש היה לי קשה רצו לי בראש גיא שגיב וכריס פרום עם המילה זונוקולן (העליה המפורסמת בג׳ירו)כמה כיף יהיה אחרי
זהו בערך, מדהים כמה מעט וכמה הרבה ב 3:26 ש׳.
תובנות?
גם אם זו לא העונה לשיא אישי חשוב לי לתת את מה שיש.היכולת להבין את הדרך, מה עשיתי, כמה +- יש לי ברגליים והציפיה בהתאם זה מה שעושה עבורי את המרוץ הזה כה מיוחד ומלמד. במרתון בון, לפני שנה ו 9 חודשים,
שיפרתי את שיאי האישי בדקה, ציפיתי להרבה יותר, לא הערכתי נכון את מה שהיה לי והתוצאה המנטלית היתה אכזבה. היום אני בהרגשה טובה, בהיי של אחרי ועם
מוטיבציה לשפר בהמשך.
· הריצה מסייעת לי לדייק את עצמי, עבורי, לאחרים, בעבודה, בחיים.
המטרות שהגדרתי בתחילת הדרך למעט הפציעה והזמן הושגו.
תודות:
לחגי המאמן היקר ולעומר בן זוגי היקר ועוזר המאמן
מתן שדות הפיזיותרפיסט האגדי שהבטיח שאגיע באופן תקין למרתון וצדק!
לקבוצה הנפלאה שלנו עמק האושר (בשמה הרשמי ) שתמכה, עודדה ובעיקר השתמשה בהרבה הומור באימונים
לכם חברים יקרים שהגבתם בכללי ובפרטי, התעניינתם, תמכתם, היה לי לעונג רב
להתראות שבת נפלאה
