"על קו הזינוק לפני המרוץ..." (החברים של נטשה)- סיכום מרתון ברלין 2013

‏02/10/2013

עמדתי נרגשת, לחלוחית בעיניי. גודל הארוע, רמת הלחץ לעמידה ביעד, אך יותר מכל, הדמעות, הידיעה, החוויה, שאני עומדת בברלין כיהודיה במקום שלפני 70 שנה ייצג והיה משהו שונה לחלוטין. חשבתי שעוצמת ההתרגשות תהייה גדולה יותר בסיום, אך לשם נגיע מאוחר יותר.

כשאני מסכמת מרתון אני מתבוננת בתהליך, חצי שנה לאחור. תחילת ההכנות הפיזיות והמנטליות. החשש מאימוני הקיץ, מהריצות הארוכות של יולי אוגוסט, מהחום. מיום ליום מצאנו עומר (בן זוגי היקר) ואנוכי עוד פתרונות להחבאת מים בשטח במקום סחיבתם עלינו, העברתי את שעון הגרמין מיד ליד באמצע האימון כתוצאה משפשפות הזיעה ועוד פתרונות שונים ומגוונים. יחד עם זאת, מצאנו המון יתרונות באימוני הקיץ: היכולת להתעורר מוקדם מבלי לקלל את היציאה מהפוך לקור של עמק יזרעאל, הצורך המאוד מועט בפנס, אין צורך להתלבט האם לקחת כפפות, פליז או טייץ ארוך. למעשה האימונים השכם בבוקר היו סבירים יחסית, הקושי הרב היה בארוכות של שבת עם כניסתה של הריצה לתוך השעה השלישית בין 7-8 בבוקר.

ההתכוונות וההתמקדות המנטלית והפיזית לאורך חצי שנה הן החלק המדהים והמכריע בכל התהליך. 3 שיאים שברתי העונה הזו- 10 ק"מ, 21 ק"מ ומרתון. המחוייבות הבלתי מתפשרת הזו לאימונים חלחלה גם לתחומי חיים נוספים. ההתמקדות במרתון וביעד במקביל לקבלת החלטה על התמקצעות והתמקדות בקריירה העצמאית שלי כמטפלת. ערכתי מספר שינויים בקריירה שהניבו ומניבים תוצאות יפות ומספקות. הזוגיות העמיקה עוד יותר, דרך השיתוף בקשיים, בהצלחות ובאכזבות באימונים והשיחות הרבות בריצות המשותפות. הילדים שהפכו שותפים מלאים בשיחות בנושאי ריצה וספורט סביב שולחן האוכל.

יום המרתון מבחינתי, מנקז אליו את כל התהליך, הפיזי והמנטלי. הכל צריך להסתנכרן ל 3 + שעות של ריכוז, התמקדות והשגת המטרה. בניית הלחץ לפני, שחרור בזמן הנכון ויכולת מקסימלית בזמן המרוץ. כל מה שעבדתי בשבילו, לא יותר ולא פחות.

הקילומטרים האחרונים הם מלחמה, הפוקוס מקסימלי ואני נלחמת, אין מצב שאני לא עומדת ביעד, כך אני משננת לעצמי שוב ושוב. קו הסיום מתקרב, אני חוצה אותו כשאני מרגישה שאני בקצה. זהו, 3:13 ש'. אני לא מתרגשת, אני לא מחייכת, אפילו קצת בשוק, בהלם, זה נגמר. גוררת את עצמי לעומר שמחכה לי כבר 4 דקות תמימות ואנו מדדים לעבר האוהלים לאסוף את התיקים ולשתות מים, הרבה מים.

אחרי שעתיים מתחילים להגיע החיוכים, הגוף מעט מתאושש, תחושת הסיפוק מתחילה להגיע ואני מתחילה לשחזר את מה שקרה כאן, וואו!!!. עכשיו, 4 ימים אחרי, כשאני כותבת שורות אלה שוב יש לחלוחית בעיני ודמעות של התרגשות. תחושת הסיפוק עצומה, הגוף מתחיל לחזור לעצמו, ניתן לו לנוח ונאסוף כוחות ליעד הבא, לעוד תקופה מופלאה של תהליך חדש, מרגש ומספק מאין כמוהו.

#מרתון