הגוף והנפש אחד הם - סיכום מרתון טבריה 2013

11/01/2013

אוגוסט, חם, לח ומגעיל, אני כבר עם נפח לא מבוטל של קילומטרים שבועיים, מחכה להתחיל קצת להעלות נפחים בשבת. אמורה לרוץ 25 ק"מ והגוף לא זז. נתפס, לא זז. נחה כמה ימים והגוף ממאן לזוז. כאבים איומים בזוקפי הגב, בצלעות, לא ברור, אבל לא זז.

עוד שבת ואני לא יוצאת לארוכה ראשונה, 28 ק"מ. באמצע השבוע מנסה לרדת לשדה ל 10 קלים, לא מסוגלת, לא מצליחה לנשום, נאנקת מכאבים. הפסקה ומנוחה. הלחץ והעצבים מרקיעים שחקים. מנסה ללכת לכל מי שאפשר, כל אחד מנסה בדרכו עוזר ליום יומיים וחוזר.

ספטמבר, הגוף לא זז, כאבים עד כדי כדורים. יום שישי תחילת ספטמבר ואינספור ניסיונות לטפל בזה. אני מגיעה למסקנה שיש משהו נפשי שנתקע עדיין לא יודעת מה אבל נחושה למצוא ולצאת מזה. לילה, כל הבית ישן, מוצאת לי פינה שקטה ומעבירה סרטים שרצים בראש, עליתי על זה. משחררת, בוכה, מבינה, משחררת, חוזרת לישון.

יום שבת בבוקר 50% מהכאב נעלם, מצב רוח טוב וברור לי שזה הולך ומשתפר עוד כמה ימים אחזור לרוץ. בסוף השבוע, 5 ימים לאחר מכן, יוצאת לריצה ראשונה מזה 5 שבועות, אושר גדול. מתחילה לבנות נפח מחדש, עדיין ללא מהירויות. מתלבטת, מתיעצת עם דורון, עם בן זוגי היקר ללכת על טבריה, לחכות לתל אביב מה לעשות?

מחליטה בכל זאת ללכת על טבריה בכל הכח, תוכנית של 14 שבועות ננסה לשבור שיא ויאללה לעבודה. 4:30 בבוקר השכמה, 5:00 יציאה, 100- 120 נפח שבועי של קילומטרים. הפציעה כאילו לא היתה, המהירות חוזרת אט אט וממרוץ אייל התחושה היא שהכושר חוזר לעצמו, בית שאן עובר בשלום והגענו למרתון.

להפתעתי אני מרגישה בטוחה בקצב מגיעה בלחץ חיובי, כרגיל ליום המרוץ, מתחילה בחיוך גדול שמתחלף בדאגה וריכוז רב בשל הרוח, מלחמה מבוקרת, לא לבזבז אנרגיה רבה מדי, נסיונות לדרפטינג ובק"מ 26 משבר גדול, לא עמדתי בקצב של השישיה שעשתה דרפטינג ונותרתי לבדי. האטתי וידעתי שאחרי הק"מ ה 30 אנסה להאיץ בחזרה.

קו הסיום מתקרב, אני על הקצה 3:19:39 חיוך גדול, מקיאה קצת, מתאוששת ומחייכת.

אז מה לימד אותי השנה המרתון?

- להקשיב לגוף ולנפש

- הפסקה מריצה לתקופה יכולה להיות מועילה

- כשיש לי מטרה ברורה אני משיגה אותה

- התהליך היה קשה, מרתק ומהנה כאחד

#מרתון #גוף נפש