מחשבות שליליות
יום שלישי 5:30 בבוקר אימון עצימות, כלום לא הולך. הגוף לא זז, רחוקה מאוד מהקצבים המהירים, בקושי מצליחה לעשות את האימון על קצבי ביניים. איזה תסכול. מכאן שרשרת של מחשבות שליליות שכמו מגנט סוחבות אליהן עוד ועוד, כמה שאני שונאת את הימים האלה. מתחילים רע ומסתיימים עוד יותר רע. בהתיעצות עם חגי ועמר אנחנו מחליטים להוריד קצת ביום למחרת לחלק את האימון לשניים קטנים בוקר וערב ולהחזיר את הקלילות לרגליים. זה עוזר מעט להרגשה. המגנט של המחשבות השליליות ממשיך והמאבק בין הרציונל לרגש ולגוף בעיצומו. ברגש אני חשה חוסר בטחון עצום. בגוף הקצב רק במגמת ירידה. הרציונל מנסה לומר שזה חלק מההכנה, הייתי שם, מכירה את השבועות האלה, לא להתרגש זה יעבור. הגוף חובר לרגש, ממשיך בשלו, עיף, כבד ולא מאמין. שניים נגד אחד. מגיעה לארוכה של יום שישי ודי בתחילתה נראית קשת מרהיבה בשמיים שמעלה חיוך ענק על פניי וכמו עוצרת את המגנט של המחשבות השליליות. הארוכה לא היתה מוצלחת, שוב לא עמדתי לאורך כל הדרך בקצבים הרצויים. חוסר הבטחון קיים, אבל משהו בקשת הזו השאיר מן האופטימיות וכאילו עצר את המגנט השלילי. מחר שבוע חדש, כוחות חדשים, ננסה לסנכרן את הרציונל הרגש והגוף מחדש. במקום בו המח והלב נפגשים מתרחשים שינויים! שבת שלום
